אני עבדתי בהתחלת הבניין של שכונת תלפיות. שמה היה גר מבין הראשונים, ד"ר לוי, שהוא היה מנהל בנק אפ"ק – אנגלו פלשתינה בנק, וציירתי שם את החדרים, קיבלתי את המגיע לי. כשגמרתי את כל העבודה הוא הוציא שתי לירות וחצי, ונתן לי, איך אומרים, דמי שתיה. שאלתי לו: "מה זה?"
הוא ענה לי: "אני אגיד לך את האמת: שאלתי לכל פועל ופועל שעבד אצלי כמה הוא מקבל ממך, שאלתי על הצבעים כמה הם עולים, ואני הסכמתי, זאת אומרת החלטתי, שבעל מקצוע כמוך מוכרח להרוויח חצי לירה ליום, ושתי הלירות וחצי היו חסרות לך למלא את הסכום של חצי לירה ליום."
נתתי לו תודה וקיבלתי את שתי הלירות וחצי.
אני עברתי מהבניין שלו לבניין אחר, שמואל. הוא היה מהמשפחה שלנו, ושמה היו עבודות עוד יותר גדולות ויותר חשובות, ויותר כסף.
ביום אחד פגש אותי ד"ר לוי, ואמר לי: "בק, אתה עובד פה? טוב מאוד, יש לי איזו עבודה קטנה, שמתי קיר של עץ, תשלח לי איזה פועל לצבוע את זה."
שלחתי לו פועל. באתי ומדדתי, ושמה היו עשרה מטרים של צביעה, והמחיר היה שבעה גרוש לכל מטר. אז רשמתי אצלי שמד"ור לוי מגיע לי שבעים גרושים. עבר עוד זמן, ואני עוד עברתי שמה מבניין לבניין, פגש אותי שוב פעם. אמר לי: "טוב שפגשתי אותך, אתה עובד פה עוד? הבאתי איזה מים במיוחד לקירות בטון בשביל הרטיבות, תשלח לי איזה פועל לצבוע את הבניין עם המים."
שלחתי לו. קניתי מברשת חדשה בשבעים גרושים, ושלחתי לו פועל, והוא סייד. כל המברשת נשרפה מחוזק המים האלו, אינני יודע מה זה היה, והפועל עבד עבור שלושים גרושים ליום, איזה שלושה ארבעה ימים. אז צרפתי את כל החשבונות יחד ונכנסתי לד"ר לוי. אמרתי לו: "תסלח לי, אדוני, מגיע לי ממך כך וכך." אינני זוכר כמה שזה היה.
אמר: "מה אתה חושב באמת, לקחת ממני כסף?"
אז עשיתי לי כלל גדול, לא לקבל יותר ממה שהתפשרתי, בין לטוב ובין לרע.
הרווחתי – הרווחתי לי, הפסדתי – הפסדתי לי.
ועד היום אני עם השיטה הזו. אינני מקבל לא מתנות ולא דרינק געלט, איך שאומרים דמי שתיה, והיו הרבה פעמים, שבאמת רצו לתת לי לאחר שהצטיינתי עם העבודה, והעבודה הייתה עשויה באופן יוצא מן הכלל, אבל לא קיבלתי.
