חמותי גרה בצ'כוסלובקיה. אנחנו גרנו בוינה. אז אני נסעתי מפעם לפעם לצ'כוסלובקיה לראות את שלומה. זה היה בדיוק בזמן שהתפרקו כל הממשלות. עד עכשיו היו כולם תחת ממשלת אוסטריה, אבל אחרי המלחמה התפרקה החבילה, ואוסטריה הייתה ממשלה בפני עצמה, צ'כיה ממשלמה בפני עצמה, וכד'.
אז אני נסעתי לראות מה שלום חמותי.
כשבאתי, זה היה מקום מרכזי, שמה יהה פלזנבורג או לונדונבורג.
לונדונבורג היהמ רכז, משל אם היו צריכים לנסוע לצ'עכען, באים ללונדונבורג, שמה יורדים מהרכבת האוסטרית, ועולים לרכבת הצ'כית.
במבוא לוינה עד לנסיעה לצ'כיה, לקח עוד כשעתיים לחכות לרכבת שלי. אני נכנסתי לתוך הנתיבה של הרכבות וישבתי. ניגש אליי חייל ואמר לי ככה: "יהודי, מה זה מלון?"
אני צחקתי בפניו, והוא נגש אליי ומתחיל לטלטל לי את הכותונת, ואני שוב פעם צוחק. אז נגש חייל שני ונתן לו סטירה בגב: "האנס, לאץ וואלס זופען? קום מאכען אקייכעל" (קרייכעל זה היה חצי כוס קטנה). הוא לקח אותו למזנון, ונתן לו מכספו, שילם לו בשביל הבירה שישתה, והוא נגש אליי מהר ואמר לי: "רב ייד, מאכט נישט קיין חוכמעס, דא האסטע געשפילט מיטען לעבען. אני גם כן יהודי, לו היו יודעים שאני יהודי, היו מזמן הורגים אותי. אין היום ממשלה, הם יכולים לעשות מה שהם רוצים, תזהר לך. כמה כסף יש לך?"
אמרתי לו: "יש לי בסך הכל 20 קרונען."
אמר לי: "תן לי אותם."
נתתי לו את עשרים הקרונען, והוא הסתובב מרחוק. כשראה איזה חייל שנגש אליי, אז הוא מיהר אחריו, ונתן לו בגב: "האסט טו וואלט געזאפען?" לקח אותו למזנון ונתן לו לשתות. הוא שמר עליי שעתיים, ואחרי השעתיים, הוא ניגש אליי: "רב ייד, אנקלויפט." הרכבת באה, ואני נסעתי.
