בא מאמריקה, איך אומרים, תייר: "מי צייר את הישיבה?"
אמרו לו: "את הישיבה צייר יהודי עם זקן ועם פיאות. והוא הולך למקווה כל יום."
"זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות בשום אופן. זה צייר מפורסם, זה צייר אקדמאי."
אמרו לו: "אל תקשקש במוח, זה לא אקדמאי ולא כלום. אנחנו עמדנו לידו כשהוא צייר."
הוא מעוניין לראות אותו. זה מעניין אותו.
אז בא יהודי אחד, אומר: "בוא אני אראה לך את הדירה."
אני עומד לי בחנות, אינני זוכר מה שעשיתי אז, או שציירתי, או שעשיתי איזו עבודה שנפל לי.
יהודי, עם שרשת זהב, סיגריה שחורה, איך אומרים, טבעת עם יהלום, והתחיל לבכות. הכנסתי את היד לכיס להוציא איזה מין דבר. אז לקחתי לירה. אז בימים ההם זה היה כסף. אחר כך חשבתי: מה זה יכול להיות? יהודי עם טבעת יהלום, עם שרשרת זהב, סיגרה, זה לא עניין של צדקה.
אז אני ניגש אליו. אמרתי לו: "יהודי, מה אתה בוכה?"
"אדאס איזער דאך!"
"וואס איז דו, וואס איז דו געשיין?"
"איך האב" – זאגט הער, – "גיזען אייער ארבעט אין דער ישיב. בין איך" – זאגט הער – "געוועזען זיכער אז די ארבעט האט געמאכט דער מבין. צום סוף," – זאגט הער – "זאגט מען מיר אז סי איז האיד מיט אבארד און פייהאס, בין איך אינטרסאנט צו קוקען, צו זיעען. האב איך אים גיזען."
האבער איך וויל נישט אריינקומען מיט די מיננסע אין מיטען.
