עבדתי ברחביה. קיבלתי בניין לסיוד ולצביעה. אז הם, בעלי הבתים בבניין גם כן גר בבניין, הוא לקח לו דירה מיוחדת, והזמין אצלי ציור לחדר הזה, דבר יוצא מן הכלל, ששלמו לי אז שלוש לירות בשביל לסייד את החדר. אז זה היה המון כסף, סכום פנטסטי, יען כי כל הסיוד של החדר עלה אז עשרים וחמישה גרושים. אז לקחתי שלוש לירות, זה עניין של זהב ולא של נייר, יען כי היה לירה זהב ולירה נייר, הוא היה כמעט אותו הערך, היה הבדל רק של חצי שילינג בין שניהם, כשפרטו או שהחלפו לירה נייר על לירה זהב, היו צריכים להוסיף חצי שילינג, זה היה ההבדל סך הכל. אז אני קיבלתי שלוש לירות בשביל החדר. זה היה באמת מחיר יפה מאוד, עשיתי להם חדר יפה.
אחרי כמה שבועות, הגיעה אליי ידיעה מבעל הבית שאני אבוא תכף ומיד לראות את החדר, את מה שאני ציירתי, רצו לתלות ראי ועשו חור בקיר, וכשבעלת הבית ראתה את החור נהיה לה חושך בעיניים. היא הייתה מוותרת על הכל, רק לא לקלקל את החדר הזה.
באתי וראיתי את הנזק. זה היה באמת נזק די הגון, זאת אומרת די קשה.
אמרתי: "טוב, אני אתקן את זה."
"כמה אתה רוצה בשביל התיקון?"
אמרתי: "שלוש לירות."
"שלוש לירות? כל החדר עולה שלוש לירת, איך אתה מבקש שלוש לירות?"
"כל החדר מחדש זה משהו אחר, אבל להתאים את הצבעים שלא יראה שתוקן משהו, זה משהו אחר, זאת אומנות, זה לא סיוד."
אז אמרה: "טוב, תתקן, תצליח ותקבל את כספך."
תיקנתי וציירתי את הציור מחדש, לא שהיה שטח גדול, אולי רבע מטר על רבע מטר, אולי שלושים ס"מ על שלושים ס"מ.
בעלת הבית נכנסה ואמרה: "לא, אני לא אתן כסף, בשום אופן."
אמרתי: "איך זה, מה זה לא תתני כסף? התפשרנו שאני מקבל שלוש לירות תמורת התיקון."
אמרה: "תכניס מי שאתה רוצה, אם יאמרו שתיקנו פה משהו, אז תקבל את הכסף, סתם לקחת כסף בלי לתקן? איפה היה שבור? לא היה שבור מעולם…"
