הדרך שבה אנו הולכים היום לכותל המערבי, מבתי המחסה דיימשען פלאץ, הייתה בימי התורכים שדה עם סברס, ושמה היו ניגשים מצד בתי המחסה וניגשים לכותל המערבי. באזור הסברס, מאחורי מה שהיה פעם הבניין של פורת יוסף, על יד בית חולים היה כעין דירה, או יותר נכון למרות, כעין מערה.
שמה היה יהודי אחד ושמו היה חיים סטולר. חיים סטולר זה היה מתעסק, היה קונה מהערבים, קונה עצים ותאנים, והיה מבשל יי"ש.
זה היה לפני פסח. הסבא ר' ניסן בק היה גר ברחובה המידאן שקראו אז, באותו בניין שהאבא שלי היה גר. אז כשהסבא ישב בבית, פתאום נפתחה הדלת, ואחד מהמשפחה של חיים סטולר בא בריצה ובבהלה: "ר' ניסן, מחריבים את בית חיים סטולר."
אז הסבא, תכף ומיד, שלח מכריז והכריז שכל אנשי ירושלים מקטן ועד גדול, מגדול ועד קטן, ילכו ישר לסראייה, לבית הממשלה. וגם הסבא השתתף איתם וגם הוא הלך לסראייה.
כשסבא ניגש, או יותר נכון לומר, כשבא לסראייה, אז אמר: "חברה, לתת מכון על ימין ועל שמאל, לא להביט על מישהו, שיהיה זה שוטר, שיהיה זה קצין, שיהיה מי שיהיה, יהיה פקיד בכיר, לא להביט על שום דבר, להכות."
כמובן שר' ניסן אומר להכות, אז כולם שומעים לו, ונהיה שם בהלה גדולה. והסבא התחיל לעלות לקומה השנייה, שם היה שמרד של סגן המושל. המושל שמע את הצעקות, אז הוא התחיל לרדת מהקומה השנייה, והם נפגשו יחד באמצע המדרגות.
הסבא נתן לסגן המושל סטירת לחי שהפכה לו את הראש לצד השני.
הוא שאל: "מה קרה?" הוא הבין שיש עניין די רציני.
"בוא נכנס למשרד ונדבר."
"מה יש?"
"באו חיילים עם כומר או שני כמרים וכמה ערבים, והחריבו פשוט את ביתו, ואתה שואל מה יש? יש לך ידיעה בזה?"
אמר לו: "לא שמעתי, רק הרגע."
אז שלח תכף ומיד להביא את כולם לבית הממשלה.
תכף ומיד יצאו שליחים מיוחדים, ולא לקח הרבה זמן והביאו את רב חיים, ואת הערבים, ואת החיילים, ואת הכומר – כולם באו.
"מה קרה, מדוע ניסן בק כל כך כועס?"
אז הכניסו את הערבי. הערבי התחיל לבכות היות שהוא מוכר ליהודי הזה עצים לבשל את התאנים בשביל יין-שרף, זה היה לפני חג הפסח, אז הוא הביא איתו בחורצ'יק, והבחורצ'יק נעלם. והוא אומר שהם גנבו את הבחור בכדי לעשות עלילת דם.
אז המושל, זאת אומרת סגן המושל, שאל את סבא: "מה אתה אומר על זה? פעולה זו מוצאת חן בעיניך?"
הסבא השכיב את הבחור על הרצפה, והרים את רגליו למעלה. הוא רצה רק להתחיל להכות, והבחור התחיל לצעוק: "די, די, די, די, אני אספר את האמת."
מה הייתה האמת? מה קרה? הכומר נתן לו חמישים מג'ידעס, זה היה אז סכום גדול מאוד, בכדי להעליל על היהודי, שהיהודי גנב ממנו את הילד שלו בכדי לעשות עלילת דם.
אז איפה נמצא הילד?
במר אליאס, בדרך לקבר רחל. באמצע הדרך מירושלים לקבר רחל, אחרי תלפיות.
תכף ומיד שלחו שליח מיוחד והביאו את הבחורצ'יק.
אבל הבחורצ'יק היה חי וקיים. אז היו שני כמרים, הכמרים קיבלו עונש של מאסר עולם, ואת הערבי הפכו עם הרגליים למעלה, ונתנו לו מנה שכמדומני עד היום עוד לא שכח אותה, המכות שקיבל…
וככה, ברגעים אחדים, חוסלה עלילת דם שבזמנים ההם נהרגו כמה וכמה יהודים, קורבנות של עלילה זו, והוא אמר אותה אחת ושתיים, בלי שיקרה ליהודים שום רע. אבל מה שקלקלו בבית רב חיים, אז הכמרים, התחייב המנזר לשלם את כל הנזקים ולתקן מה שקלקלו, וכך הסתיים העניין.
