שושלת הצבעים – כתבה על יצחק

כבר שישים שנה מצייר בנימין מילר על קירות. אביו, היה סייד, ובנו, דור שלישי ממשיך את המורשת. על רקע הקיר המתקלף בביתה של מ.טוקר הוא מספר על מורהו, ר' יצחק בק. "הוא היה המורה שלי. ממנו למדתי הרבה ממה שאני יודע".

ש"ס וסטנדרים על הקירות:

ר' יצחק בק היה יהודי חרדי ממאה שערים. אמן מוכשר. "אילו היה גוי ח"ו, הוא היה הופך להיות ואן גוך השני", אומר מילר. כבר בהיותו ילד הוא היה יושב בחיידר, מוצא איכשהו דפים לבנים ומכסה אותם בציורים. אבל כמו שהוא, בק לא למד הרבה. בסך הכל עבר קורס אחד בוינה. אבל היה לו חוש בלתי רגיל לציור ולצבע. הוא הוציא מתחת ידו יצירות מרהיבות. את חלקן עוד אפשר לראות אפילו היום, שישים שנה לאחר שצוירו, בישיבת מאה שערים.

מה צייר ר' יצחק בק על קירות הישיבה? את שנים עשר המזלות, את המקומות הקדושים, את "עז כנמר, קל כנשר" וכו'. מילר, נער צעיר אז, היה איתו וראה את האמן עובד. "עזרתי לו", הוא מספר.

-במה יכול נער, שוליית צבעים, לעזור לאמן כבק?
"בערבוב צבעים, בהרכבתם. הוא היה מומחה גדול בתחום זה. היה לו טעם וידע בהרכבת צבעים מקורית. אפילו מ"טמבור" של אז פנו אליו וביקשו ממנו לייעץ לחברה בנושא הרכבת צבעים. לא שבק נענה להצעה זו."

-מדוע לא? האם ביקש לשמור על סודות המקצוע?
"ממש לא", אומר מילר. "הוא לימד ברצון את מה שידע. לדוגמא, הוא יצר צבע שיש. בצבע זה צבע קירות כך שנראו כמו קירות שיש. כשבאו לראות איך הוא עושה את זה – הוא מעולם לא התנגד."

מילר נזכר בר' יצחק העמל חודשים ארוכים במאה שערים די בגעגועים. "איך שהוא חילק את שטחי הציורים שלו", הוא אומר. "כשצייר את שנים עשר השבטים, ידע לחלק את שטח הקיר בצורה מדוייקת לגמרי. קפדן, יסודי ואמן. כזה הוא היה. הוא היה עושה את החלוקה בצורה אסטטית מאוד. בתבונה רבה. והציורים היו חיים מאוד. ממשיים".
עד כמה ממשיים, תלמדו מהסיפור הבא.

"ר' יצחק בק צייר, במאה שערים, גם את הש"ס כולו. הוא הכין מדף – מצוייר, כמובן – ועליו העמיד את הש"ס. אנשים היו בטוחים שהספרים הם ספרים של ממש. לא פעם היו אנשים נגשים לשלוף ספר… זה עוד מילא, אבל פעם אחת הכין ר' יצחק כוס תה לעצמו והניח אותו על המדף…"

-באמת?
"כך מספרים. הוא גם צייר מסביב לקירות סטענדעלאך. סטנדרים קטנים לסדר עליהם ספרים שהתקפלו אל הקיר. לא מעט אנשים ניסו "להרים" את הסטענדעלאך האלו."

היום כבר לא ניתן לראות את הש"ס של ר' יצחק על הקירות. הישיבה כיסתה את הציורים האלה.

מזל של אמן:

ר' יצחק היה אמן, עם מזל של אמן. של פעם, כמובן. פעם האמנים היו תפרנים. זה הלך טוב עם האמנות, כנראה. "הוא עיטר וצבע גם את בית כנסת 'החורבה'", מספר מילר. "ועוד בתי כנסת. אבל מעולם לא היה לו כסף."

-וכאשר לא נמצאה לו עבודה בבתי כנסת – מה עשה?
"סייד דירות. סיוד פשוט. ואם מישהו חושב שהמחיר שהוא היה מקבל היה מחיר גבוה במיוחד – הוא טועה. ר' יצחק סייד דירות 'בעד כלום'. למה? כי לא היה לו מה לאכול. הוא לא מת עשיר".

מילא לא מת. הוא חי כעני. "פעם בא אליו יהודי עשיר והגיש לו הזמנה: תצייר לי 'מזרח' יפה לסוכה".
ר' יצחק שמח לצייר את ה'מזרח'. הוא גם כתב באותיות יפות מאוד את הפסוקים, והעבודה נמסרה ליהודי. זה שילם את תמורת העבודה והזדרז להעתיק את ה'מזרח' היפה ולהדפיס ממנו עותקים רבים אותם מכר, כמובן. הוא התעשר מתמונתו של בק.

-מה עשה בק כששמע על כך?
"הוא אכל את עצמו… ואז החליט שאם ה'מזרח' הלך כל כך טוב, למה לא יצייר 'מזרח' אחר, יפה מהראשון? הוא עשה את זה, העתיק את ה'מזרח' החדש והוציא לשוק. אבל השוק הירושלמי הקטן היה כבר רווי. ר' יצחק נשאר עם ה'מזרח' שלו, ובלי הכסף".