אמא שלי עליה השלום, הייתה המזכירה שלי. היא ידעת את מצבי די טוב, והיא זוכרת עוד כמה, איך שאומרים, מצבי היה דחוק. לכן כשהיא שמעה שאני קיבלתי עבודה, הייתה ממש, איך אומרים, עשירה. כשליצחק יש עבודה כבר, הוא לא צריך לבוא אליי ולבקש ממני אוכל או למצוא לו איזה הלוואה לכמה ימים או לכמה שבועות.
ביום אחד אני בא לאמא שלי. אז אמא שלי אמרה לי: "יצחק יש לך יום מזל היום."
"מה יש?"
"שלושה מקומות באו לחפש אותך בעבודה." ונתנה לי את הכתובת.
כתובת אחת הייתה בזכרון טוביה. כתובת שנייה הייתה בבית-ישראל, והשלישית כבר שכחתי. זה לא כל כך מעניין. העיקר הוא שבלילה הזה לא יכולתי כבר לישון, ובניתי בניינים על גבי בניינים, אוצרות הפורחים באויר, היה אצלי ממש, איך אומרים, מלא וגדיש. בבוקר השכם כשגמרתי את התפילה, התחלתי ללכת לקבל את שלוש העבודות שבאו אליי. הראשון בזכרון טוביה אמר זה נכון, הייתי אצלך אתמול, אבל היות שאין לנו עוד מזומנים, החלטנו לדחות את העבודה לעוד שבוע ימים.
גמרנו את הראשון, אז הלכתי מזכרון טוביה לבית ישראל. באתי לבית ישראל. אמר: "נכון מאוד, הייתי אצלך וחיפשנו אותך, אבל היות שאין לנו עוד מה לכתוב, אנחנו החלטנו לדחות את העבודה עד שנקבל מחו"ל את הטקסט – מה לכתוב על השלטים. יש לנו דווקא הרבה שלטים."
אז הלכתי מהשני. באתי לשלישי. את השלישי לא מצאתי בבית, ואשתו אמרה לי שבאמת מחפשים אותי, אבל חבל שלא מצאתי את בעלה. מי יודע מתי הוא יבוא. לחכות לו זה לא כדאי.
אז הלכתי הביתה והתחלתי לבכות. כל היום הלכתי, לחם לא אכלתי, מים לא שתיתי, וכסף על אחת כמה וכמה לא היה לי.
עברתי בדרך את בית-ישראל. נפתח שמה בית מרקחת של יאנקעב מלומד. יאנקעב מלומד הכיר אותי, יען כי הוא היה הראשון שנתן לי את השישה שלטים. כשהוא ראה אותי, הוא קרא לי: "ר' יצחק, ר' יצחק, מהר הנה."
ניגשתי אליו: "מה יש?"
"אתה מצייר שלטים?"
אמרתי: "הלא עבדתי אצלך! כמובן שאני מצייר."
"אבל יש לנו צנצנות קטנטונות, לכתוב עליהם את שם התרופה."
אמרתי: "מדוע לא? אני יכול לעשות לך את זה."
מן הון להון, התחלנו לעמוד על המחירים והתפשרתי איתו שוב פעם על שלוש עשרה לירות, או כמדומני חמש עשרה לירות, והוא הכניס את ידו בכיסו והוציא חמש לירות ונתן לי דמי פרעון, תחילת פרעון.
תוכל לתאר לך איך שבין רגע נהפכתי מתשעה באב לשמחת תורה. זה בא בדיוק. אז בימים ההם חמש לירות זה היה המון כסף. והתחלתי לעבוד, ומאז לא הייתה חסרה לי עבודה עד היום הזה.
