כל העבודות הגדולות נפלו בידיי. כשיצאתי אחרי שקיבלתי את המנה מר' מלניק והבטחתי לו שיש לו עסקים עם מומחה גדול, יצאתי החוצה, כמו שיצאתי מהחנות שלו, ונגש אליי יהודי: "איפה אתה בק? אני מחפש אותך כבר שעות על גבי שעות."
"מה יש?"
"אתה צייר שלטים?"
אמרתי לו: "כן!"
"אתה תוכל לצייר גם בן אדם? זאת אומרת חליפה בשביל חייט?"
אמרתי לו: "ועוד איך! אני המומחה בה' הידיעה לשלטים כאלה."
"אז כמה יעלה לי שלט?"
אמרתי לו: "אני אגיד לך את האמת: אני חדש פה בארץ, אינני יודע מחירים לכן אני לא רוצה לנגוע את ידי במחירים. אתה תתן לי שלט, ואני רק אקח שכר עבודה."
אמר: "טוב, אני אתן לך שלט."
הביא את השלט, התפשרתי איתו על שלוש לירות.
התחלתי לעבוד, ועבדתי על זה שלושה שבועות, והוא היה בא אליי יום יום וצועק ובוכה: "תן לי כבר את השלט."
אני אמרתי לו: "עוד איזה חתימה, עוד איזה צבע, עוד, עוד…"
לבסוף הוא כעס עליי, ואמר לי: "אל תקשקש לי את המוח עם הצבעים שלך, תן לי את השלט, זה די והותר, די יפה, זה יפה יותר מדי, קח לך את שלוש הלירות."
זרק לי את הכסף ולקח את השלט, ואמר: "בוא תתלה את זה. התפשרתי איתך לתלות את זה גם כן."
אמרתי לו: "טוב אני הולך."
הלכתי איתו. כשתליתי את השלט, עבר ר' יעקב מלומד ע"ה, ו…"מי עשה את השלט הזה?"
אמרתי לו: "אני עבדך הנאמן."
"הו, יפה מאוד, מאוד מאוד יפה. בוא ובא, יש לי שישה שלטים לעשות."
התפשרתי איתו. אז הייתי כבר מומחה. ידעתי כבר את המחירים וידעתי כמה עולה פח, וכמה עולות המסגרות.
התפשרתי איתו, כל שלט שלוש לירות, ועם ההוצאות שלי, הצבע והחומרים והפח, ועצים, וכולל גם הרכבה, והתחלתי לעבוד, ויום יום יצא בידי שלט. זה לא צחוק, שלט ליום בזמן שבשביל כל שלט קיבלתי שלוש לירות, זה היה כמדומני שרוטשילד מימיו לא הרויח כל כך הרבה כסף כמו שאני הרווחתי.
אז תכף ומיד שלחתי מכתב לאשתי ואמרתי לה: "גברת הביתה. יש לי ב"ה עבודה ואני מרוויח יפה מאוד."
וככה התחלתי לאט לאט להכנס לעבודה, ובמשך שנה אחת הייתי נחשב בירושלים, בין האומנים המפורסמים והקבלנים הכי גדולים. כן, איך אומרים, נכנסתי לעבודה.
